חומוס כבר מזמן הפך להיות המאכל הלאומי של הישראלים.

בתור אחד שעבר בהרבה מדינות, וניסה לאכול חומוס בכל מיני מדינות אחרות כמו תאילנד, מדינות בארצות הברית, אנגליה, הודו ועוד... הגעתי למסקנה הפשוטה: חומוס טוב יש רק בארץ.

מהן תכונות החומוס שהופכות אותו לכל כך פופולארי בישראל?

לפני שאפרט, אני אומר (אכתוב?) כמה דברים על עצמי ועל חומוס. 

אני אוכל בחומוסיות פעמיים - שלוש בשבוע בממוצע. גרתי באיזור חיפה, באיזור תל אביב ובאיזור ירושלים. טיילתי במדינות רבות בעולם, ועל כן אני מעריך עצמי כבן אדם שעבר תהליך עם חומוס.

אז מה העניין עם חומוס ועם ישראלים?

נתחיל בזה שזה מאכל זול. דיי פשוט להכנה ולא דורש מצרכים יקרים. כל מה שצריך להכנה זה גרגירי חומוס, טחינה, שמן, שום, לימון ואולי עוד כמה תוספות קטנות ששכחתי.... אין מה לעשות, ישראלים (יהודים?) אוהבים אוכל זול....

התרבות הישראלית מאוד מושפעת מעידות המזרח, שט'כלס משם הגיע החומוס, ומשם הוא בא לארץ.

בנוסף, היום עם השנים החברה הופכת נאורה יותר, ומבינה (אולי סוף סןף) שלא צריך לרצוח בעלי חיים בשביל לשרוד. לכן, מסעדות צמחוניות פורחות יותר ויותר. החומוס במקרים רבים נמכר במסעדות ללא בשר.

חוץ מזה, אם מזמינים חומוס ללא שמן, אז החומוס הוא מאכל דיי בריא בסך הכל. אני תמיד משתדל לאכול עד לכל היותר פיתה אחת (אני בחור גבוה ולא שמן ועדיין עד פיתה אחת), להזמין בלי ביצה\\בשר\\שמן.

אפשר לומר גם שחווית אכילת החומוס קשורה לתרבות הישראלית. מנגבים אותו עם פיתה, ואוכלים עם הידיים לפעמים. זה לא סוד שהישראלים הם לא העם המנומס בעולם, והחוויה הקולינרית מאוד מתאימה לנוף הישראלי, זה שמרגיש בבית ושמח להתלכלך ולהרגיש את האוכל.

עכשיו אחרי שכבר פירטתי (חפרתי?) קצת על חומוס,  אני חייב להמליץ על כמה חומוסיות טובות:
- חומוס אבו דאבי שבקינג ג'ורג' בתל אביב - חומוס מעולה, עם אווירה טובה - קצת תל אביבית, קצת היפית וקצת ערבית, נותנים ריפיל חינם, חומוס מעולה, ואנשים אדיבים.
- חומוס אליהו שביוקנעם, לכל הכשרים מבינינו, אחלה חומוס ואחלה אווירה.

בקיצור, אני בעד חומוס. ואני בעד מחמסים.