יש משפט והוא נכון לגבי כל דבר. אם את מאמינה שזה יעבוד – את צודקת. אם את מאמינה שזה לא יעבוד – את גם צודקת. בעצם לא משנה מהי השיטה אלא קודם כל אמונה בסיסית שזה הולך לעזור לך. ולכן אם את חושבת שאין תועלת במאמר הזה – חבל על הזמן שלך ואת יכולה להפסיק כאן.
אם את כן ממשיכה איתי, אני רוצה להסביר לך למה מטפלים במחשבה ולא בהתנהגות. בואי נדון בדוגמה "אימא שנכנסת הביתה אחרי יום עבודה ורואה בלגן בסלון. והיא מתחילה להתעצבן ולצעוק. אחר כך אחרי ההשכבה, היא מרגישה ייסורי מצפון ומחליטה שממחר והלאה לא תצעק על ילדיה בגלל הבלגן בסלון. יום למחרת היא חוזרת הביתה והיא אומרת אני הבטחתי לעצמי לא לצעוק והיא אומרת את זה לעצמה כמה פעמים והכעס עולה מבפנים ולבסוף היא מתפרצת אולי אפילו ביותר צעקות על ילדים כי בנוסף לכעס על הבלגן יש לה גם רגשות אשמה על זה שלא קיימה את מה שהבטיחה". בדוגמה הזאת את יכולה לראות שאימא רוצה לשנות את התנהגותה אך לא מצליחה. וכל פעם שהיא תנסה לעשות זאת שוב ושוב היא תהיה יותר מתוסכלת.
איפה הבעיה?
אם פתרון הבעיה היה דרך ההתנהגות אז בקלות היית יכולה לשנות כל דבר. דמייני לך, את אומרת לעצמך "בפעם הבאה כשילדי יעשה משהו אני אגש אליו, אתן לו חיבוק ונשיקה" – נפלא. בעיה שכך לא קורה. אני רואה ויודעת שהשינוי לא נוצר. מכאן אני מגיעה למסכנה שיש משהו שלא נותן לשינוי להתרחש. מה זה? לסיכום, שינוי מחשבתי מאפשר לנו לבחון מחדש את ההתנהגות שלנו ובמידת הצורך לשנות או לשפר אותה. זה נותן לנו זכרון חדש וחיובי, סיפוק מעצמינו והרגשת שליטה בחיינו ובהרגשתינו.